הנושא המרכזי של יצירתה של ירדנה הוא יופיו של עולמו של אלוהים, בין אם בהרי הרי יהודה, בפריחה בפריחה או בטלית המתנדנדת בתפילה, היא נותנת קול וראיתי – הנשמה, הרגשות, הניצוץ עמוק בתוכנו. ירדנה אינה מוגבלת בז'אנרים או בגישות הקיימות לציור. אדרבא, ירדנה מקדישה תשומת לב מועטה למגמות הנוכחיות באמנות, כדי להבטיח שמה שהיא מייצרת מגיע ישר מנשמתה. מה שעולה משקף היכן היא במסע החיים שלה.

שימוש מקורי בצבע ובהרכב מייצג את הנושאים. הצבעים הם המוסיקה והרכב הריקוד, ויחד הם זורמים על הבד, מביאים כל פיסת לחיים.

בלתי מוגבלת על ידי "הכללים" של האמנות, ירדנה הוא השראה כדי לשנות את הסגנונות שלה ואת השיטות. מאות הציורים שג'ורדה יצרה מעידים על צמיחתה האישית ועל ההשראה האמנותית שלה.

כיהודייה דתייה מתפללת ירדנה דרך יצירותיה. בסידור, התפילות הן קולקטיביות והן אישיות, היסטוריות והיסטוריות, שנועדו להיות מופנמות על ידי כל יהודי בדרכו שלו ולפי המקום שבו הם נמצאים באותו זמן ומרחב. ג'ורדה מאמינה שהאמנות אמורה לעשות את אותו הדבר.