מוזיאון הזכוכית – שואה

מוזיאון הזכוכית - שואה Englishזה אחד הפסלים שלא כתבתי בכלל מה זה. אבל יצרתי אותו לפני 6 שנים, כשחזרתי מסדרת תערוכות באירופה, והייתי במחנה השמדה שנקרא "דכאו". ובדכאו, למעשה, קיבלתי חינוך על השואה. משום שאת דכאו בנו בשנת 34' וכשאני נכנסתי לבקר שם, לא נכנסתי בשער הראשי, נכנסתי מאחורנית. ומאחורנית עומדת כנסייה מאוד צנועה, אבל כל הקירות שלה מצופים במוצאים להורג, תמונות של מוצאים להורג. שאלתי את הכומר "יהודים?", הסתכל עליי ואמר לי "אתה יהודי, אבל פה יש צילומים שבמשך 4-5 שנים היטלר רצח, שרף, 10 מליון גרמנים, מתנגדי שלטון. פה. זה מחנה השמדה היחיד והראשון שנבנה בגרמניה. המטרה שלו הייתה לא יהודים, המטרה שלו הייתה מתנגדי שלטון. זקנים, נכים, צגיינרים, כל מיני כאלה. ואז התחלתי להבין. הוא אמר לי משפט נוסף: "אתם מנציחים 10-12 שנות רוע נאצי. אבל איפה 400 שנים אחורה, התרבות, המדע והיצירה באירופה? 80% מזה עשו יהודים. איפה ההנצחה של זה?".ואז התחלתי באמת לחשוב. מנציחים כל הזמן אך ורק את הבית היהודי בגולה, וכל מה שעשו להם מאות שנים. אבל מדגישים את ה- 10 שנים האחרונות של הנאצים. פוגרומים היו מלפני 400 שנה. פוגרומים ביהודים התחילו בספרד. אבל בגרמניה הייתה אפשרות. וכשהגיעו יהודים בשנות ה- 30 לרבנים, לראשי הקהילות ואמרו להם "מה לעשות? לברוח או להישאר?" כשהיטלר עלה לשלטון. מה אמרו להם? וזה כתוב בכל אתר הנצחה בארץ ובעולם. מה ענו להם הרבנים בראשי הקהילות? אל תאמינו, עברנו פוגרומים יותר גדולים, נעבור גם את זה.ובדכאו למדתי... פוגרום? הם שלחו את היהודים למחנות, אבל לא למחנות השמדה. הם שלחו אותם למחנות כפייה. משום שמחנות השמדה הוקמו ב- 39 בין 34' ל- 39' היה מספיק זמן להגיד להם "תברחו!" ולא אמרו להם, אמרו להם…

להמשך קריאה

מוזיאון הזכוכית – הריון ולידה, בצלע נבראה

מוזיאון הזכוכית - הריון ולידה, בצלע נבראה English הפסל הזה, כשהוא יצא מן התנור, הוא יצא עם בטן תפוחה. זה היה ההריון. בתור הריון גדעון לא רצה אותו, אז כשהוא לא רוצה פסלים הוא שובר. הוא שובר אותם, מרסק אותם, ומשתמש בזכוכית מחדש. אחרי שהוא התחיל לרסק, כאן היה השטח הדק, הוא אמר "או, אני לא חייב לוותר עליו, אני יכול להפוך אותו ללידה". אז לפסל הזה קוראים "הריון ולידה".יש לנו פה מיצג, זה פסל, גדעון קורא לו "בצלע נבראה". אנחנו יודעים שעל בריאת אדם וחווה, בספר בראשית, יש לנו 2 סיפורים: סיפור אחד שנוטים לשכוח אותו, שאלוהים ברא את האדם וחווה בצלמו ובדמותו בראם שווים. את זה לא נוטים לזכור. זוכרים את זה שאלוהים ברא את האדם, האדם הלך לישון, אלוהים לקח לו צלע וממנה ברא את האישה. כלומר, האישה היא חלק מהגבר. לקח לנו אלפי שנים להשתחרר מזה (לא לכל הנשים בעולם, יש עוד נשים ששייכות לגברים).עכשיו, גדעון לקח את הצלע... אתם רואים? הוא לקח את הצלע, והוא לא משתמש בה לצורך בריאת האישה או בריאת האדם, אלא, לתולדות חיי האדם. זה התינוק שרק נולד. והתינוק גדל, וגדל, וגדל... וכשאנחנו מדברים על ילדים, אנחנו צריכים לזכור שילדים רואים בראי את מה שאנחנו אומרים להם. אם אנחנו אומרים לילד שהוא טיפש - הוא רואה בראי ילד טיפש. אם אמרנו לו שהוא יפה, הוא רואה ילד יפה. אז אני תמיד אומרת לאנשים - אל תגידו דברים רעים לילדים, תגידו שהוא עשה מעשה רע. תגידו לו שהוא יכול להשתנות. אתם רוצים להגיד לו דברים טובים? חופשי. כמה שאתם רוצים.מתי הילד מתחיל לראות את עצמו? בגיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות מתחילים לחול שינויים בגוף שלנו. והילד גם משתחרר מהתלות בהורים ואז…

להמשך קריאה

מוזיאון הזכוכית – שיבוט

מוזיאון הזכוכית - שיבוט English הפסל הזה הוא בעצם מיצג. גדעון קורא לפסל הזה "שיבוט". הוא טוען, למרות שהוא לא מדען, שאם המדענים יצליחו לשבט בני אדם, הם לא יצליחו לעשות אותם זהים. אבל בעצם, הוא מבטא פה את עצמו, כי הוא, בטכניקה שהוא עובד, לא יכול לעשות פסלים זהים. כל פסל הוא מיוחד, יחיד, מקורי. כי יש לנו פה שישייה, אבל אם מסתכלים טובים רואים שהשישייה היא לא שישייה זהה. כל פסל הוא אחר. המצחים הוא אחרים, העיניים הן אחרות, הסנטר אחר, האפים אחרים, הפיות אחרים, ויש לנו כאן פסלים שונים, מאותה תבנית. וזה בעצם גדעון, שכל פסל שלו הוא אחד יחיד ומיוחד.גדעון, בעצם, עובד עם תבנית שעשוייה מגבס, הדגם שלו עשוי מגבס. כדי שפסל הזכוכית הנוצר לא יידבק אל הגבס, הוא מפזר אבקת גבס, עם מסננת, אבקת גבס, ועל ידי זה שבאבקה יש הרבה אוויר, זה חומר הפרדה מצויין, והפסל מזכוכית לא נדבק לדגם מהגבס. כשהפסל נוצר, הזכוכית הזיזה קצת את האבקה. כדי לעשות את הפסל השני היה צריך לפזר מחדש אבקה, וכל פעם הוא מפזר מחדש אבקה וכשמפזרים ביד - לא יוצא אותו דבר.(אורלי:) אז מה, את רוצה להגיד לי שהוא מכניס את הגבס לתוך התנור והגבס לא מתפוצץ?הגבס יכול להתרחב ולהתפשט בערך כ- 8 פעמים. רק אחרי 8 פעמים הוא מפסיק, אין לו את היכולת להתרחב ולהתפשט יותר, הוא מאבד את התכונה הזאת ואי אפשר לעבוד איתו יותר.(אורלי:) ובגלל זה החימר עדיף על גבס?הוא לא עובד עם חימר, הוא עובד עם גבס, כי הוא לא יוצר כאן מאסות. 7 פסלים זה מקסימום, זה מספיק לו. זה אומנות. הוא לא רוצה לעשות את העבודה של בית חרושת. הוא יכול היה לקחת ולעשות מודלים מנירוסטה, ואז…

להמשך קריאה

מוזיאון הזכוכית – אלימות

מוזיאון הזכוכית - אלימות English שלושת הפסלים האלו הם נושא אחד ולכל אחד מהם יש שם אחר. הפסל השמאלי הוא "דם על הידיים". למה הדם חום? כי כשהדם נקרש הוא הופך לצבע חום (הוא מתחמצן). הפסל האמצעי הוא "אבן בידיים", והפסל הימני הוא "אסיר בבית הסוהר".שלושת הפסלים האלה מתארים אלימות. גדעון, בדרכו שלו, יודע באמצעות האמנות להשתחרר מלחצים ומתחים ומהרגשה לא טובה. אנחנו יודעים שבאמצעות אמנות היום מרפאים גם חולי נפש.גדעון עשה את שלושת הפסלים האלה בעקבות הלינצ' ברמאללה. זה היה משהו נוראי, כולנו היינו המומים ומתוחים, וגדעון יצר את שלושת הפסלים האלה, כדי לשחרר את עצמו מהמתח ומההרגשה הנוראה שהייתה לו בעקבות הלינצ' הזה. סרטונים נוספים ממוזיאון הזכוכיתחזור אל: דף ראשי / פסלים / מוזיאון הזכוכית / אלימות

להמשך קריאה

מוזיאון הזכוכית – חיילי הטרקוטה

מוזיאון הזכוכית - חיילי הטרקוטה English הפסלים האלה הם חיילי הטרקוטה. חיילי טרקוטה זה פסלים עשויים מאדמה אדומה בסין.הסינים האמינו שיש חיים בעולם הבא. והקיסר, כשהוא הולך לעולם הבא, לא יכול היה ללכת לבד, אז הוא יצר לו צבא, ששם איתו בקבר, והצבא זה 10,000 חיילים, בגודל טבעי, שהם עשויים מאדמת טרקוטה. גדעון קיבל ממני מיניאטורות שקניתי בסין, ויצר את החיילים. הוא לא יצר אותם אדומים, הוא לא יצר אותם בגודל טבעי, הוא יצר אותם כמו שהוא חשב. אבל דבר אחד נוסף הוא נתן להם, וזה עיניים לראות. מה שאצל החיילים הסינים אין עיניים לראות, כי הם עשויים מחימר. ואם תבואו איתי לצד השני, אני אראה לכם את התנועה בפסל. סרטונים נוספים ממוזיאון הזכוכיתחזור אל: דף ראשי / פסלים / מוזיאון הזכוכית / חיילי הטרקוטה

להמשך קריאה
סגירת תפריט