מוזיאון הזכוכית - הריון ולידה, בצלע נבראה

הפסל הזה, כשהוא יצא מן התנור, הוא יצא עם בטן תפוחה. זה היה ההריון. בתור הריון גדעון לא רצה אותו, אז כשהוא לא רוצה פסלים הוא שובר. הוא שובר אותם, מרסק אותם, ומשתמש בזכוכית מחדש. אחרי שהוא התחיל לרסק, כאן היה השטח הדק, הוא אמר "או, אני לא חייב לוותר עליו, אני יכול להפוך אותו ללידה". אז לפסל הזה קוראים "הריון ולידה".

יש לנו פה מיצג, זה פסל, גדעון קורא לו "בצלע נבראה". אנחנו יודעים שעל בריאת אדם וחווה, בספר בראשית, יש לנו 2 סיפורים: סיפור אחד שנוטים לשכוח אותו, שאלוהים ברא את האדם וחווה בצלמו ובדמותו בראם שווים. את זה לא נוטים לזכור. זוכרים את זה שאלוהים ברא את האדם, האדם הלך לישון, אלוהים לקח לו צלע וממנה ברא את האישה. כלומר, האישה היא חלק מהגבר. לקח לנו אלפי שנים להשתחרר מזה (לא לכל הנשים בעולם, יש עוד נשים ששייכות לגברים).

עכשיו, גדעון לקח את הצלע... אתם רואים? הוא לקח את הצלע, והוא לא משתמש בה לצורך בריאת האישה או בריאת האדם, אלא, לתולדות חיי האדם. זה התינוק שרק נולד. והתינוק גדל, וגדל, וגדל... וכשאנחנו מדברים על ילדים, אנחנו צריכים לזכור שילדים רואים בראי את מה שאנחנו אומרים להם. אם אנחנו אומרים לילד שהוא טיפש - הוא רואה בראי ילד טיפש. אם אמרנו לו שהוא יפה, הוא רואה ילד יפה. אז אני תמיד אומרת לאנשים - אל תגידו דברים רעים לילדים, תגידו שהוא עשה מעשה רע. תגידו לו שהוא יכול להשתנות. אתם רוצים להגיד לו דברים טובים? חופשי. כמה שאתם רוצים.

מתי הילד מתחיל לראות את עצמו? בגיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות מתחילים לחול שינויים בגוף שלנו. והילד גם משתחרר מהתלות בהורים ואז הוא מתחיל לראות את עצמו. ולא תמיד מה שהוא רואה מוצא חן בעיניו. העיניים לא בסדר, השומנים, האוזניים בולטות, כל מיני דברים. היום במאה ה- 21 אין בעיה לתקן את זה, עושים ניתוחים. אז הנה, יש לנו פה מתיחות, תסתכלו, יש לנו מתיחות, עושים ניתוחים. אבל זה לא כ"כ עוזר, כי אנחנו מתבגרים, והקמטים מתרבים, ואנחנו מזדקנים ואנחנו מתים.

אז יש לנו פה בעצם את תולדות חיי הבנאדם, לא חשוב שזה עשוי בתור אישה, בצורת אישה, יש לנו פה את תולדות חיי האדם, מרגע היוולדו עד רגע מותו.




חזור אל: דף ראשי / פסלים / מוזיאון הזכוכית / הריון ולידה, בצלע נבראה

1 Comment on “

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *