גדעון פרידמן - מוזיאון הזכוכית

מוזיאון הזכוכית בערד הוקם בכדי להגשים חזונו של אדם אחד. גדעון פרידמן רצה להקים בית ישראלי ובמה צודקת לאמנות הזכוכית בארץ. כל המבקר במוזיאון, מוזמן לעולמו הפנימי של האמן. כל המציג במוזיאון מצטרף לחזונו של גדעון, מצרף את חזונו ודרכו ויחד הם סוללים את הדרך לעבר אותו החלום.

► הפעל הכל ביוטיוב ►

שרה פרידמן מספרת איך תפיסתו של גדעון פרידמן בעניין שיבוט בני אדם מתקשרת לטכניקה בה הוא עובד עם זכוכיות.


גדעון טוען, למרות שהוא לא מדען, שאם המדענים יצליחו לשבט בני אדם, הם לא יצליחו לעשות אותם זהים. אבל בעצם, הוא מבטא פה את עצמו, כי הוא, בטכניקה שהוא עובד, לא יכול לעשות פסלים זהים. כל פסל הוא מיוחד, יחיד, מקורי.
כי יש לנו פה שישייה, אבל אם מסתכלים טובים רואים שהשישייה היא לא שישייה זהה. כל פסל הוא אחר. המצחים הוא אחרים, העיניים הן אחרות, הסנטר אחר, האפים אחרים, הפיות אחרים, ויש לנו כאן פסלים שונים, מאותה תבנית. וזה בעצם גדעון, שכל פסל שלו הוא אחד יחיד ומיוחד.
(המשך לקרוא)

גדעון פרידמן מספר על חוויותיו ותפיסותיו על השואה בסיפור מרגש ומעורר התפעלות. בגווני אש הוא יצר פסל המבטא אלמטים בולטים בשואה: חצץ מסילות הרכבת, אפר המשרפות ופני הקורבנות בשאלה "למה אי אפשר היה אחרת?".


זה אחד הפסלים שלא כתבתי בכלל מה זה. אבל יצרתי אותו לפני 6 שנים, כשחזרתי מסדרת תערוכות באירופה, והייתי במחנה השמדה שנקרא "דכאו". ובדכאו, למעשה, קיבלתי חינוך על השואה. משום שאת דכאו בנו בשנת 34' וכשאני נכנסתי לבקר שם, לא נכנסתי בשער הראשי, נכנסתי מאחורנית. ומאחורנית עומדת כנסייה מאוד צנועה, אבל כל הקירות שלה מצופים במוצאים להורג, תמונות של מוצאים להורג.
(המשך לקרוא)

חיילי טרקוטה, פסלים עשויים אדמה אדומה בסין, אשר קיבלו צורה ואופי מיוחדים בפסליו של גדעון פרידמן.


הסינים האמינו שיש חיים בעולם הבא. והקיסר, כשהוא הולך לעולם הבא, לא יכול היה ללכת לבד, אז הוא יצר לו צבא, ששם איתו בקבר, והצבא זה 10,000 חיילים, בגודל טבעי, שהם עשויים מאדמת טרקוטה.
גדעון קיבל ממני מיניאטורות שקניתי בסין, ויצר את החיילים. הוא לא יצר אותם אדומים, הוא לא יצר אותם בגודל טבעי, הוא יצר אותם כמו שהוא חשב. אבל דבר אחד נוסף הוא נתן להם, וזה עיניים לראות.
(המשך לקרוא)

פסלים שנוצרו כדרך לשיחרור לחצים ומתחים. שרה פרידמן מספרת על הרקע ליצירותיו של גדעון פרידמן בחווית הלינצ' ברמאללה.


שלושת הפסלים האלה מתארים אלימות. גדעון, בדרכו שלו, יודע באמצעות האמנות להשתחרר מלחצים ומתחים ומהרגשה לא טובה. אנחנו יודעים שבאמצעות אמנות היום מרפאים גם חולי נפש. גדעון עשה את שלושת הפסלים האלה בעקבות הלינצ' ברמאללה. זה היה משהו נוראי, כולנו היינו המומים ומתוחים, וגדעון יצר את שלושת הפסלים האלה, כדי לשחרר את עצמו מהמתח ומההרגשה הנוראה שהייתה לו בעקבות הלינצ' הזה.
(המשך לקרוא)

הזכוכיות נוצקו, עוותו ונבחרו לתוך אוסף של קיר פרצופים, כל זאת מתוך למידת תכונות הזכוכיות, כל זכוכית לעצמה. שרה פרידמן מספרת על הנסיונות של גדעון פרידמן, ההיסטוריה והמניעים שלו ליצירה ייחודית ובלתי מתפשרת.


מכיוון שגדעון נולד דיסלקטי, לפני 70 שנה (הוא בן 77 היום), לא ידעו מה דיסלקציה ולא טיפלו בדיסלקטים. חשבו שהם מופרעים, עצלים, ועוד כל מיני דברים כאלה. גדעון לא למד בביה"ס שום דבר בעצם, כי לא ידעו איך ללמד את הדיסלקטים. מה שהוא עשה, הוא הבין מהר מאוד, בתור ילד, שהוא לא יכול לחיות בעולם של קוראים וכותבים, כשהוא לא יודע לקרוא ולכתוב, והוא לימד את עצמו בטכניקות של זיכרון ובצילום אופטי בעניים לקרוא ולכתוב. וחלק מהדברים שהוא עושה נובעים מזה שאף אחד לא לימד אותו שאי אפשר לעשות את זה.
(המשך לקרוא)

שרה פרידמן מספרת איך נולד פסל ההריון, פרי יצירותו של גדעון פרידמן. ומה עובר על האדם, מרגע היוולדו ועד רגע מותו, ביטוי למיצג המבטא את תולדות חיי האדם.


אנחנו יודעים שעל בריאת אדם וחווה, בספר בראשית, יש לנו 2 סיפורים: סיפור אחד שנוטים לשכוח אותו, שאלוהים ברא את האדם וחווה בצלמו ובדמותו בראם שווים. את זה לא נוטים לזכור. זוכרים את זה שאלוהים ברא את האדם, האדם הלך לישון, אלוהים לקח לו צלע וממנה ברא את האישה. כלומר, האישה היא חלק מהגבר. לקח לנו אלפי שנים להשתחרר מזה (לא לכל הנשים בעולם, יש עוד נשים ששייכות לגברים).
(המשך לקרוא)

סגירת תפריט