שמוליק מזרחי

שמוליק מזרחי English שמוליק מזרחי הוא מוסכניק. מגיל אפס עבד במוסך של אביו "גונגה". הוא הריח את הבדיל והשמנים השונים מגיל 9 ובחופשים אהב לעבוד אצל אביו כשהוא מלחים עם הברנר במיומנות, מתלכלך בידיים, משחק אותה מוסכניק באהבה גדולה.כיום הוא במוסך לרדיאטורים ואגזוזים בתל אביב. בפינה של המוסך על ריצפה מלוכלכת מגריז ומשיירי מתכות מונחות יצירות מופלאות: סוס עם עיניים בוהות, עקרב ענק, שולחנות ייחודיים, טנק, מרכבה, מכונית, סמוראי, ינשופים, עיט ואוסף גיטרות. כל היצירות הללו ורבות אחרות הוא ייצר מפסולת מתכתית , ממיסבים חלודים, מצילינדרים, משייבות, מגלגלי שיניים ועוד מתכות שהוא נוהג לאסוף מרכבים הבאים לתיקון במוסך.כל פסולת - עבורו היא אוצר, שיגיע זמנו וימצא לו מקום בבניית יצירה ורעיון חדש.הכל החל בעצם מאהבתו לצמחים. לפני שלוש שנים הוא הביא כמה מהם למוסך שירעננו את עיני המבקרים בצבע הירוק. הוא היה חייב לבנות מעמדים לעציצים. עם חומרי הגלם שהיו בסביבתו הטבעית הפעיל את מוחו ודמיונו הפורה ובנה מעמדים יפיפיים. הוא אהב את מה שעשה ולאור המחמאות הרבות שקיבל החל ליצור מיצבים ממתכת.שמוליק לא למד אמנות מעולם. כשהוא מחליט לבנות משהו - הוא מביט על חלק מסוים ומתאים אותו לרעיון שמתגבש במוחו. הוא אינו מתיימר להתקשט בתואר "אמן" על אף שרבים מכנים אותו כך. החלום של שמוליק לפתוח סטודיו, לייצר ממאות חלקי מתכת ולשלב אותם ביצירות ייחודיות שאין אחרות דומות להן. לבנות גלריה, ליהנות וגם על הדרך להתפרנס מהאמנות שיצר. חזור אל: דף ראשי / פסלים / שמוליק מזרחי

להמשך קריאה שמוליק מזרחי

מוזיאון הזכוכית – שואה

מוזיאון הזכוכית - שואה Englishזה אחד הפסלים שלא כתבתי בכלל מה זה. אבל יצרתי אותו לפני 6 שנים, כשחזרתי מסדרת תערוכות באירופה, והייתי במחנה השמדה שנקרא "דכאו". ובדכאו, למעשה, קיבלתי חינוך על השואה. משום שאת דכאו בנו בשנת 34' וכשאני נכנסתי לבקר שם, לא נכנסתי בשער הראשי, נכנסתי מאחורנית. ומאחורנית עומדת כנסייה מאוד צנועה, אבל כל הקירות שלה מצופים במוצאים להורג, תמונות של מוצאים להורג. שאלתי את הכומר "יהודים?", הסתכל עליי ואמר לי "אתה יהודי, אבל פה יש צילומים שבמשך 4-5 שנים היטלר רצח, שרף, 10 מליון גרמנים, מתנגדי שלטון. פה. זה מחנה השמדה היחיד והראשון שנבנה בגרמניה. המטרה שלו הייתה לא יהודים, המטרה שלו הייתה מתנגדי שלטון. זקנים, נכים, צגיינרים, כל מיני כאלה. ואז התחלתי להבין. הוא אמר לי משפט נוסף: "אתם מנציחים 10-12 שנות רוע נאצי. אבל איפה 400 שנים אחורה, התרבות, המדע והיצירה באירופה? 80% מזה עשו יהודים. איפה ההנצחה של זה?".ואז התחלתי באמת לחשוב. מנציחים כל הזמן אך ורק את הבית היהודי בגולה, וכל מה שעשו להם מאות שנים. אבל מדגישים את ה- 10 שנים האחרונות של הנאצים. פוגרומים היו מלפני 400 שנה. פוגרומים ביהודים התחילו בספרד. אבל בגרמניה הייתה אפשרות. וכשהגיעו יהודים בשנות ה- 30 לרבנים, לראשי הקהילות ואמרו להם "מה לעשות? לברוח או להישאר?" כשהיטלר עלה לשלטון. מה אמרו להם? וזה כתוב בכל אתר הנצחה בארץ ובעולם. מה ענו להם הרבנים בראשי הקהילות? אל תאמינו, עברנו פוגרומים יותר גדולים, נעבור גם את זה.ובדכאו למדתי... פוגרום? הם שלחו את היהודים למחנות, אבל לא למחנות השמדה. הם שלחו אותם למחנות כפייה. משום שמחנות השמדה הוקמו ב- 39 בין 34' ל- 39' היה מספיק זמן להגיד להם "תברחו!" ולא אמרו להם, אמרו להם…

להמשך קריאה מוזיאון הזכוכית – שואה

מוזיאון הזכוכית – הריון ולידה, בצלע נבראה

מוזיאון הזכוכית - הריון ולידה, בצלע נבראה English הפסל הזה, כשהוא יצא מן התנור, הוא יצא עם בטן תפוחה. זה היה ההריון. בתור הריון גדעון לא רצה אותו, אז כשהוא לא רוצה פסלים הוא שובר. הוא שובר אותם, מרסק אותם, ומשתמש בזכוכית מחדש. אחרי שהוא התחיל לרסק, כאן היה השטח הדק, הוא אמר "או, אני לא חייב לוותר עליו, אני יכול להפוך אותו ללידה". אז לפסל הזה קוראים "הריון ולידה".יש לנו פה מיצג, זה פסל, גדעון קורא לו "בצלע נבראה". אנחנו יודעים שעל בריאת אדם וחווה, בספר בראשית, יש לנו 2 סיפורים: סיפור אחד שנוטים לשכוח אותו, שאלוהים ברא את האדם וחווה בצלמו ובדמותו בראם שווים. את זה לא נוטים לזכור. זוכרים את זה שאלוהים ברא את האדם, האדם הלך לישון, אלוהים לקח לו צלע וממנה ברא את האישה. כלומר, האישה היא חלק מהגבר. לקח לנו אלפי שנים להשתחרר מזה (לא לכל הנשים בעולם, יש עוד נשים ששייכות לגברים).עכשיו, גדעון לקח את הצלע... אתם רואים? הוא לקח את הצלע, והוא לא משתמש בה לצורך בריאת האישה או בריאת האדם, אלא, לתולדות חיי האדם. זה התינוק שרק נולד. והתינוק גדל, וגדל, וגדל... וכשאנחנו מדברים על ילדים, אנחנו צריכים לזכור שילדים רואים בראי את מה שאנחנו אומרים להם. אם אנחנו אומרים לילד שהוא טיפש - הוא רואה בראי ילד טיפש. אם אמרנו לו שהוא יפה, הוא רואה ילד יפה. אז אני תמיד אומרת לאנשים - אל תגידו דברים רעים לילדים, תגידו שהוא עשה מעשה רע. תגידו לו שהוא יכול להשתנות. אתם רוצים להגיד לו דברים טובים? חופשי. כמה שאתם רוצים.מתי הילד מתחיל לראות את עצמו? בגיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות מתחילים לחול שינויים בגוף שלנו. והילד גם משתחרר מהתלות בהורים ואז…

להמשך קריאה מוזיאון הזכוכית – הריון ולידה, בצלע נבראה

מוזיאון הזכוכית – שיבוט

מוזיאון הזכוכית - שיבוט English הפסל הזה הוא בעצם מיצג. גדעון קורא לפסל הזה "שיבוט". הוא טוען, למרות שהוא לא מדען, שאם המדענים יצליחו לשבט בני אדם, הם לא יצליחו לעשות אותם זהים. אבל בעצם, הוא מבטא פה את עצמו, כי הוא, בטכניקה שהוא עובד, לא יכול לעשות פסלים זהים. כל פסל הוא מיוחד, יחיד, מקורי. כי יש לנו פה שישייה, אבל אם מסתכלים טובים רואים שהשישייה היא לא שישייה זהה. כל פסל הוא אחר. המצחים הוא אחרים, העיניים הן אחרות, הסנטר אחר, האפים אחרים, הפיות אחרים, ויש לנו כאן פסלים שונים, מאותה תבנית. וזה בעצם גדעון, שכל פסל שלו הוא אחד יחיד ומיוחד.גדעון, בעצם, עובד עם תבנית שעשוייה מגבס, הדגם שלו עשוי מגבס. כדי שפסל הזכוכית הנוצר לא יידבק אל הגבס, הוא מפזר אבקת גבס, עם מסננת, אבקת גבס, ועל ידי זה שבאבקה יש הרבה אוויר, זה חומר הפרדה מצויין, והפסל מזכוכית לא נדבק לדגם מהגבס. כשהפסל נוצר, הזכוכית הזיזה קצת את האבקה. כדי לעשות את הפסל השני היה צריך לפזר מחדש אבקה, וכל פעם הוא מפזר מחדש אבקה וכשמפזרים ביד - לא יוצא אותו דבר.(אורלי:) אז מה, את רוצה להגיד לי שהוא מכניס את הגבס לתוך התנור והגבס לא מתפוצץ?הגבס יכול להתרחב ולהתפשט בערך כ- 8 פעמים. רק אחרי 8 פעמים הוא מפסיק, אין לו את היכולת להתרחב ולהתפשט יותר, הוא מאבד את התכונה הזאת ואי אפשר לעבוד איתו יותר.(אורלי:) ובגלל זה החימר עדיף על גבס?הוא לא עובד עם חימר, הוא עובד עם גבס, כי הוא לא יוצר כאן מאסות. 7 פסלים זה מקסימום, זה מספיק לו. זה אומנות. הוא לא רוצה לעשות את העבודה של בית חרושת. הוא יכול היה לקחת ולעשות מודלים מנירוסטה, ואז…

להמשך קריאה מוזיאון הזכוכית – שיבוט

מוזיאון הזכוכית – קיר רוחות רפאים / תרגיל / גן החיות

מוזיאון הזכוכית - קיר רוחות רפאים / תרגיל / גן החיות English מכיוון שגדעון נולד דיסלקטי, לפני 70 שנה (הוא בן 77 היום), לא ידעו מה דיסלקציה ולא טיפלו בדיסלקטים. חשבו שהם מופרעים, עצלים, ועוד כל מיני דברים כאלה. גדעון לא למד בביה"ס שום דבר בעצם, כי לא ידעו איך ללמד את הדיסלקטים. מה שהוא עשה, הוא הבין מהר מאוד, בתור ילד, שהוא לא יכול לחיות בעולם של קוראים וכותבים, כשהוא לא יודע לקרוא ולכתוב, והוא לימד את עצמו בטכניקות של זיכרון ובצילום אופטי בעניים לקרוא ולכתוב. וחלק מהדברים שהוא עושה נובעים מזה שאף אחד לא לימד אותו שאי אפשר לעשות את זה. הוא מנסה דברים שאחרים כבר למדו שאי אפשר לעשות, ואצל גדעון אין "אי אפשר", כי אף אחד לא אמר לו "אי אפשר".אחד הדברים שהוא עשה, אם תסכלו יש כאן קיר מאוד מעניין של פסלים שונים. אם תסתכלו בצורה יותר מרוכזת תראו שכל פסל עשוי מזכוכית אחרת. הפסלים האלה זה תוצאה של בדיקת תכונות הזכוכית, כל זכוכית לעצמה. הוא אסף יותר מ- 70 פלטות של זכוכית וניסה אותם, איך הם מתנהגים בתנור. מה קורה להם, כמה שעות צריך לחמם אותם, כמה שעות צריך לקרר אותם, כמה הם מתפשטים, כמה הם מתכווצים. ועל ידי זה היו לו 70 ראשים של גבר.אחרי שהיו לו 70 ראשים הוא אמר לעצמו "מה אני עושה עם ה- 70 ראשים האלה?". "70 ראשים זה הרבה מדי בשבילי". אז הוא התחיל להשתעשע עם הברנר, עם אש חיה. באש חיה יש 1,300 מעלות. עם 1,300 מעלות אפשר לשנות, לעוות ולשנות את הפרצופים.גדעון קורא לקיר הזה "קיר שדים ורוחות רפאים". אני קוראת לו "קיר תרגיל", כי הוא תירגל את הזכוכית, הוא למד על…

להמשך קריאה מוזיאון הזכוכית – קיר רוחות רפאים / תרגיל / גן החיות

מוזיאון הזכוכית – אלימות

מוזיאון הזכוכית - אלימות English שלושת הפסלים האלו הם נושא אחד ולכל אחד מהם יש שם אחר. הפסל השמאלי הוא "דם על הידיים". למה הדם חום? כי כשהדם נקרש הוא הופך לצבע חום (הוא מתחמצן). הפסל האמצעי הוא "אבן בידיים", והפסל הימני הוא "אסיר בבית הסוהר".שלושת הפסלים האלה מתארים אלימות. גדעון, בדרכו שלו, יודע באמצעות האמנות להשתחרר מלחצים ומתחים ומהרגשה לא טובה. אנחנו יודעים שבאמצעות אמנות היום מרפאים גם חולי נפש.גדעון עשה את שלושת הפסלים האלה בעקבות הלינצ' ברמאללה. זה היה משהו נוראי, כולנו היינו המומים ומתוחים, וגדעון יצר את שלושת הפסלים האלה, כדי לשחרר את עצמו מהמתח ומההרגשה הנוראה שהייתה לו בעקבות הלינצ' הזה. סרטונים נוספים ממוזיאון הזכוכיתחזור אל: דף ראשי / פסלים / מוזיאון הזכוכית / אלימות

להמשך קריאה מוזיאון הזכוכית – אלימות

מוזיאון הזכוכית – חיילי הטרקוטה

מוזיאון הזכוכית - חיילי הטרקוטה English הפסלים האלה הם חיילי הטרקוטה. חיילי טרקוטה זה פסלים עשויים מאדמה אדומה בסין.הסינים האמינו שיש חיים בעולם הבא. והקיסר, כשהוא הולך לעולם הבא, לא יכול היה ללכת לבד, אז הוא יצר לו צבא, ששם איתו בקבר, והצבא זה 10,000 חיילים, בגודל טבעי, שהם עשויים מאדמת טרקוטה. גדעון קיבל ממני מיניאטורות שקניתי בסין, ויצר את החיילים. הוא לא יצר אותם אדומים, הוא לא יצר אותם בגודל טבעי, הוא יצר אותם כמו שהוא חשב. אבל דבר אחד נוסף הוא נתן להם, וזה עיניים לראות. מה שאצל החיילים הסינים אין עיניים לראות, כי הם עשויים מחימר. ואם תבואו איתי לצד השני, אני אראה לכם את התנועה בפסל. סרטונים נוספים ממוזיאון הזכוכיתחזור אל: דף ראשי / פסלים / מוזיאון הזכוכית / חיילי הטרקוטה

להמשך קריאה מוזיאון הזכוכית – חיילי הטרקוטה

מוזיאון הבובות – קומדיה דלרטה

מוזיאון הבובות - קומדיה דלרטה English הגענו לקבוצת דמויות מהקומדייה דל'ארטה. קומדיית דל'ארטה זו הצגה באיטליה מהמאה ה- 16 ועד ימינו. משרתם של 2 אדונים, והקמצן וטרטיף, מבול של הצגות.בהצגה שלנו מדובר על זוג אוהבים צעירים, ליצנים, ארלקינו וקולומבינה, והזקנים שמפריעים להם לממש את אהבתם. בין הזקנים זה פנטלונה. פנטלונה באיטלקית זה מכנסיים, והוא הסוחר העשיר, הערמומי והקמצן. לידו יושב אל דוטורה. אל דוטורה הוא הדוקטור המשכיל, המלומד, אבל באמת אין לו מושג מה שהוא מדבר, ועוד יותר גרוע, אין לו מושג מה שהוא עושה. היית הולכת לרופא כזה?לורנסו, ליצן המלך, ליצן החצר, הוא היחיד שיכול להעביר ביקורת על המלך, כי מישהו אחר יעשה את זה - יורידו לו את הראש בכיכר העיר. מלנקולי, דמות הליצן המיוסר, כמו אומן שנותן את עצמו עד הסוף. וטרטלה הוא הקורבן, הוא בא בסלטות והוא צוחק על כולם.הדמויות האלו הן בנות 25 שנה, מהעבודות הדי ראשונות שלי. בזמנו רציתי להיות כמו סבא ג'פטו, שממציא איזה בובה שקמה והולכת. עוד לא הצלחתי, אבל הלכתי לרופא עיניים שעושה תותבות לאנשים, לא עלינו, והוא עשה לי בהזמנה מיוחדת עיניים עם עדשה אנטומית לבובות שלי. אם אתם תעמדו פה, תסתכלו בעיניים של דוטורה, תלכו 180 מעלות, אתם תראו שהוא עוקב אחריכם.אתם יודעים, משהו פיקנטי מלפני חודשיים, היה כנס בינלאומי של רופאי עיניים בים המלח, הם באו עם אוטובוס למוזיאון. עשיתי להם את הסיור, ואחרי הסיור אחת הפרופסוריות קוראת לי הצידה, אומרת לי: "מירי, את יודעת, דוטורה שלך, הוא גם פוזל וגם יש לו גלוקומה". אמרתי לה "אוי ואבוי, אל תכניסי אותי להוצאות עכשיו". ואז הסברתי לה שבפנים שלנו אין סימטריה לשום איבר זוגי, ודווקא סטייה קטנה שיש לכולנו, בזווית העין או בזווית הפה, זה מה שעושה…

להמשך קריאה מוזיאון הבובות – קומדיה דלרטה

מוזיאון הבובות – יצירות של אדוארד שרוסטר

מוזיאון הבובות - יצירות של אדוארד שרוסטר English זוהי יצירה של אדוארד, מעיסת נייר, אורלי. תסתכלי, למרות שהגעת למוזיאון הבובות אין כאן אפילו בובה אחת. הכל פיסול ברמה מקצועית מאוד גבוהה. תסתכלי על האנטומיה, על כל וריד, על כל עורק, על השרירים, עצמות, גידים. תראי את הצוואר הארוך שלו, הפנים המאופרות באור ירח. וקרין יושב על כורסא ויקטוריאנית מקורית מלונדון.הצלם של אדוארד עשוי מ... כשאת קונה זוג נעליים חדשות, בקופסא יש נייר משי, דק דק דק. את מאמינה, מהנייר משי העדין הזה, כל הפסל הזה. הוא לא צבוע, הוא רק מלוטש. אדי עשה לו צלמנייה כמו בת 100 שנה. אבל איזה נעליים יש לו? קרוקס. תראי את הדגמ"ח, תראי את המשקפיים הננו-מודרניות.אדוארד הוא פסל מתכת, בעיקרון, הוא עשה שור מפסולת של מתכת. רדיאטורים ישנים, בוכנות, לאגרים, מרגלה של טרקטור, בראקסים של אופניים, וו גרירה... והוא ניגש לתערוכת רד בול הבינלאומית לאומנות וזכה במקום ראשון, תראי... פה היו לו 2 כנפיים, מפחיות של רד-בול, כי רד בול עושה לך כנפיים. הורדנו לו את זה כי זה לא עבד - הוא לא עף.דון קישוט של אדוארד, אביר היגון שיצא להילחם נגד תחנות הרוח, היה טיפוס מאוד גבוה ורזה רזה. תראו, במקום צלעות אדוארד שם לו מזלגות מכופפים. אתם רואים שהחרב של דון קישוט היא מצקת של מרק. את רואה את זאתי? גם הסוס של דון קישוט במצב משומש מאוד לא טוב, את לא היית קונה סוס כזה אפילו יד ראשונה מרופא, נכון? רואים שהוא יוריד את הרגל וכל הסוס האומלל הזה קורס ונופל. סוף הדרך. מברונזה.מריונטה, אנושית, של אדי, עשויה מעיסת נייר, עץ, מתכת. המריונטה הזו זזה בכל תנועה ששמים אותה. היא בעצם יכולה לזוז, לרקוד, לשבת, לעשות…

להמשך קריאה מוזיאון הבובות – יצירות של אדוארד שרוסטר

מוזיאון הבובות – ירח מנייר

מוזיאון הבובות - ירח מנייר English תראי, זה משהו שאני כתבתי על ירח מנייר:"יהודי, ערבי ותושב חוץ יושבים על הירח. זה מתחיל כמו בדיחה, אבל זה לא! אותי זה מפחיד! כבר שנים אני פוחדת מעיתונים. אני פוחדת להחזיק עיתון ביד, לקרוא, או להכניס הבייתה, ועיתונים הם חומר הגלם הבסיסי שלי. שלוש הדמויות הגיעו, כל אחת מסיבה אחרת אל 'ים השלווה' שעל הירח, ומנסות להתמודד במרחב מוגן של חשבון נפש, והתפקחות מרה עם אבדן הערך האנושי והזילות הבלתי נסבלת של החיים. הדמויות נטולות צבע או איפור קוסמטי, לבושות מדי שמיים, בגווני כחול קטיפתי. עטויות נייר עיתון מלוטש, כמו רישום טופוגרפי, המשרטט את קווי דמותם ומציגם נטו לגורלם. הירח עליו הם יושבים הוא ירח מנייר, הבטחה ריקה, אשליה זוהרת וריק סהרורי. הירח המשנה את דמותו חליפות כל חודש מתקתק לנו את הארעיות שלנו, כארעיות של נייר עיתון. 'ירח מנייר' בשבילי זה עימות עם חומר מסוכן, רעיון הזוי שנפל על קרקע פוריה של אי שקט חברתי ופוליטי. מירי ליבוביץ." (אורלי: "נהדר, מקסים, מקסים").איזה קטע, את ירח מנייר עשיתי בתקופת האינתיפאדה והפיגועים, כשכל שני וחמישי היה עולה על האוטובוס מחבל ומתפוצץ עם המון אנשים חפים מפשע. באותו הזמן אני באה לקרוע את עיתון הנייר לחתיכות ואני רואה את כל הכתבות, צילומים, כותרות, ממש לא יכולתי לעבוד. אם תסתכלי על הראש של הראשון, את תראי שהדבקתי לו כתובות טרור בעברית, על השני בערבית ועל השלישי בלועזית. גם על הירח צד אחד בעברית, בערבית ובלועזית. תראי איך הם נתפסים אחד בשני, מסתכלים עלייך בעיניים, וכל מה שהם אומרים שרצח מביא רצח, מביא רצח. ועד היום אנחנו לא יודעים איך לצאת ממעגל הדמים הזה.את הקראת שהם לובשים מדי שמיים. מדים זה אותו הדבר,…

להמשך קריאה מוזיאון הבובות – ירח מנייר